"אלכסנדר זייד לא התיימר להיות גיבור. הוא בא לעבוד את הארץ, אהב את העבודה, את האדמה, את חיי האדמה, להם הקדיש את חייו בצניעות ובפשטות… " (דוד בן גוריון)
אליהו יצחק זייד, אביו של אלכסנדר, היה מומחה להתכת מתכת ועסק בייצור מוצרי קדושה בעירו וילנה. הוא גורש לסיביר לאחר שדרש לשפר את תנאי עבודתו. הוא התפרנס מהתקנת כלי נשק לקוזאקים.
אשתו ושישה מילדיו נרצחו על ידי פועלים שהכניס לביתו. ולאחר האסון נישא בשנית ונולדו לו שני ילדים- אלכסנדר ושרה. אלכסנדר התייתם מאימו בהיותו בן 3, וילדותו עברה עליו במחיצת הקוזאקים מהכפרים שבסביבה. הם לימדו אותו לאחוז בנשק ולירות וגם לעבוד את האדמה.
בהיותו בן 17, עלה לארץ ישראל לבדו. הוא הגיע לפתח תקווה והפך לשומר. הוא הצטרף להקמת ארגון השמירה "בר גיורא" שלימים הפך לאגודת "השומר". ביוזמת אלכסנדר זייד הקימו הוא וחבריו את היישוב החקלאי תל עדשים. לאחר פילוג, אלכסנדר זייד וחלק מחבריו עלו להתיישב בגליל העליון בכפר גלעדי. בשנת 1926 בסיועם של יצחק בן צבי וברל כצנלסון, הוא הצטרף לקבוצת הרועים שהתיישבה על גבעות שיך אבריק וקיבל מהקרן הקימת לישראל מינוי של שומר היערות בסביבה. הוא נרצח ב- 10 ביולי 1938, כאשר עשה דרכו לפגישה באלונים.
