הצמח בעל פרחים גדולים מאד ויפים, בצבע סגול עמוק. גל פריחתו העיקרי מתרחש בתחילת האביב, במהלך חודש מרץ. הצמח תואר לראשונה בגלבוע ומכאן שמו. אך הוא גדל גם, אם כי בריכוזים קטנים יותר ופחות מרשימים, במדבר יהודה ובסביבות עין גב.
ששת עלי העטיף של הפרח נחלקים לשני סוגים המתחלקים לסירוגין: שלושה זקופים ושלושה כפופים, המעוטרים בכתמים כהים. בזרעי האירוס קיים מנגנון המעכב את הנביטה ומפזרה על פני שנים אחדות – "פטנט" המקטין את הסיכון הטמון בשנות הבצורת שבהר.
במשך שנים משך הפרח היפה את ליבם של מטיילים וסוחרי פרחים שעקרו את פקעות הצמח כדי לשותלן בגינותיהם או למוכרן. כתוצאה מכך עמד הצמח בפני סכנת הכחדה, אך אוכלוסייתו התאוששה בעקבות החקיקה של חוק הגנת צמחי הבר ושיתוף הפעולה של ציבור המטיילים שבא בעקבותיה. בנוסף לפריחת האירוסים, ידוע הגלבוע גם במרבדי הכלניות, צבעוני ההרים, הנוריות והדמומיות הפורחים בו בתחילת האביב.
